:
:
:
:
...Loading...

אקוסטיקה

מבוא

אקוסטיקה: מדע המתעסק בהפקה, עיבוד ושידור של גלי קול דרך חומרים שונים. להלן סקירת מבוא לאקוסטיקה, על קצה המזלג, כפי שהיא נמדת במסלול לימודי סאונד:

תכנון אקוסטי כולל
Acoustic isolation – בידוד אקוסטי
יש למנוע מרעשים להיכנס לסביבת העבודה, וכמו כן למנוע דליפת סאונד מהסטודיו החוצה.

Acoustic separation- הפרדה אקוסטית
הדרישה בהפרדה אקוסטית היא ,שלא יקרה מצב שצליל של כלי נגינה ייקלט על ידי מיקרופון של כלי נגינה אחר. כמו כן ,באולפן המקצועי נרצה הפרדה בין חדר הנגנים לחדר הבקרה.

Frequency balance – איזון תדרים
חשוב לוודא ,שסביבת חדר הבקרה וההקלטה תהיה נקייה מגורמים שעלולים להפריע לאיכות הצליל המקורית.

Reverberation- הדהוד
הבקרה על החזרי השמע חשובה מאד בכדי להגביר את יכולת ההבחנה בפרטים במוזיקה ובדיבור. אם לא נשגיח על כמות ההחזרים, ישנה סכנה שלא יבינו את הטקסט, או פרטי צליל המושמעים בחדר. בנוסף לכך, הדהוד נותן לנו תחושה של חלל. ההדהוד נותן למוח מידע לגבי גודל החדר, מס' הגורמים המחזירים צליל, והמרחק בין המאזין למקור הצליל.

Noise Control - בקרת רעש
שליטה על מקורות הרעש בתוך האולפן. מערכות מיזוג, מחשבים, חשמל וכל מקור רעש אחר באולפן.

טיפים לתכנון האולפן הביתי

טיפול אקוסטי הוא הכרחי לכל חדר באולפן. לחדרי הקלטה ,נשים דגש על בידוד ובקרת רעש ונאפשר קצת הדהוד. בחדר בקרה למיקס נקפיד יותר על איזון תדרים. באולפן הביתי הדגש יינתן בעיקר בשליטה בהחזרים ראשוניים, הדהוד ובאיזון תדרים (בגלל שקשה ליצור בידוד אקוסטי בתנאי אולפן ביתי).

למדנו כבר שבחדרים קטנים ההחזרים הראשוניים (Early Reflections) מגיעים מאוד קרוב לאות הישיר (Direct Sound) ולמוח קשה להפריד בניהם. לכן ניתן תשומת לב רבה לטיפול בכל ההחזרים הראשוניים בין המוניטורים לנקודת ההאזנה.

לרוב, החומר האקוסטי היחידי שיהיה אפשרי לנו מבחינה תקציבית יהיה ספוגים אקוסטיים. ספוגים אלה טובים מאוד לתדר גבוה, אך כמעט ואינם רלוונטיים לתדר נמוך. לכן אם נשתמש ביותר מדי ספוגים ניצור בעיה של חוסר איזון בחדר (עודף בתדרים נמוכים). לכן נספוג רק במקומות הקריטיים. כלומר בנקודת ההחזר הראשוני ובפינות (שם גם נוכל לשים ספוגים עבים יותר שיורדים לתדר יותר נמוך). בכל שאר החדר נוכל לשים חומרים מפזרים כדי להפוך את ההחזרים הראשונים להדהוד.


איזה חדר נבחר?
1. ראשית, נעדיף חדר גדול על פני חדר קטן. כיוון שבחדר גדול נוכל להרחיק את הרמקולים מהקירות והתדרים של הגל העומד יהיו נמוכים יותר ופחות יפריעו לנו.
2. לרוב נעדיף חלל אחד גדול שישמש גם כחדר בקרה וגם כסטודיו. חלוקתו לשני חללים קטנים יותר תיצור בעיות רבות.
3. נעדיף שהיחס בין האורך, הרוחב והגובה לא יהיה קרוב ל-1 או ל 2. באופן אידיאלי נעדיף יחס שקרוב ל-0.618 (יחס הזהב).
4. נעדיף חדר לא מרובע. למשל תקרה משופעת, גומחות, נישות, ארון קיר שתופס חלק מהקיר וכו'.
5. נעדיף חדר פנימי (עם כמה שפחות חלונות) ולמען שלום בית נבדוק מי נמצא בחדר לידנו. במידה ואנו אוהבים לעבוד בלילה ,עדיף לבחור בחדר שצמוד לסלון מאשר לחדר שינה.

איפה נשב בחדר?
• לרוב נשב לאורך החדר (הרמקולים לאורך הקיר הצר).
• הרמקולים צריכים ליצור משולש שווה צלעות עם הראש.
• הרמקולים לא צמודים לקיר (רצוי לפחות 60 ס"מ מהקיר).
• הרמקולים לא יהיו בפינות. הכי גרוע זה רמקול אחד בפינה ואחד לא.
• הרמקולים מכוונים קצת מאחורי הראש שלנו (לתמונת סטריאו טובה יותר ונקודת האזנה רחבה יותר).

איזה טיפול אקוסטי נעשה?
• בפינות החדר נשים ספוגים עבים המכונים גם "מלכודות בסים"
• בנקודות ההחזר הראשוניות מאחורי המוניטורים ובצדדים נשים ספוגים.
• ביתר החלל אפשר לשים "מפזרים" במיוחד בקיר שמאחורי נקודת ההאזנה.
• בתקרה נמוכה (עד 2.5 מטר) נשים סופגים גם בנקודת ההחזרה הראשונית בתקרה. מעל לזה נשים מפזרים. אם התקרה מספיק גבוהה נעדיף לתלות את המפזרים במרחק מהתקרה.
• על הרצפה שטיח עושה נעים ברגליים בחורף וסופג גבוהים. רצפת עץ תיתן צבע להקלטות. רצוי באזור נקודת ההאזנה לשים שטיח ובחלק האחורי עץ.
• עדיף להרחיק את הספוגים ב-2 ס"מ מהקיר. זה יוריד משמעותית את התדר שבו הם משפיעים.
• נימנע משטח קיר גדול חשוף.
• אפשר להיות יצירתי. מדף ספרים משמש כמפזר, ספה עם ציפוי בד תשמש כסופג.
• אם יש ארון קיר גדול הוא מהווה קיר. אפשר לפרק את הדלתות ולהפוך אותו למפזר. אפשרות נוספת היא לא לסגור את הדלתות עד הסוף כדי לשבור את המקביליות שלו.
• חשוב מאוד לשמור על סביבת עבודה נעימה. את הספוגים האפורים מותר לכסות בבד דק צבעוני ומותר לחתוך אותם בכל מיני צורות.
• נשתמש רק בספוגים שיוצרו כספוגים אקוסטיים. ספוגים אחרים עלולים לא לספוג ביעילות ואף עלולים להוות סכנת חיים במקרה של שריפה.

סימטריה בתכנון סטודיו וחדר בקרה

הכלל החשוב ביותר בתכנון חדר בקרה לפיקוח על הקלטות ומיקס הוא הקפדה על סימטריה בכל הצירים ביחס לנקודת ההאזנה. בחדר לא סימטרי האוזניים ישמעו בלאנס שונה בכל אוזן דבר שיגרום לטעויות במיקס. מצב של חוסר איזון בין מה שכל אוזן שומעת, משנה את מאפייני מרכז הצליל (center). כך כאשר הצליל מצודד בנקודת האמצע בין שני הרמקולים, נדמה שהצליל מוסט לאחד הצדדים. כדי למנוע זאת יש לדאוג לכך ששני הצדדים ומחיצות התקרה יהיו סימטריות ביחס אחד לשני.

נראה כאן את תגובת התדר בנקודת ההאזנה של חדר עם תקרה לא מטופלת:

כעת נראה את תגובת התדר בחדר מטופל:


באותה צורה ניתן לראות ששבירת המקביליות של הקירות גורמת להחזרים הראשוניים מהמוניטורים להיזרק לחלק הרחוק של החדר, ולא להגיע לנקודת ההאזנה.

בידוד והפרדה אקוסטית


לצערנו, כמעט ולא ניתן להפחית רעש חיצוני, ללא שימוש בטכניקות בניה: מראש יש למצוא מקום יחסית שקט או להשקיע כסף בבידוד טוב ולבניית מחיצות אקוסטיות להפרדה מן הסביבה החיצונית.
ככול שמחיצה אקוסטית היא מאסיבית יותר (כבדה יותר), כך איבוד הרעש דרכה יהיה גבוה יותר ( איבוד רעש – Transition loss –TL).
 
שככל שהתדר יותר נמוך כך חומרי הבידוד נעשים פחות יעילים בהפחתת רמת הרעש.
כאשר מתכננים בידוד עבור סביבת אולפן, בדרך כלל מנסים להשתמש בחומרים מסיביים ביותר (למשל 2 שכבות של קירות לבנים ממולאים בחול דחוס).
לרוב חשוב לנו באותה מידה ההפרדה בין חדרי הבקרה וההקלטה החוצה, וההפרדה בין שני החדרים עצמם. דבר זה חשוב כדי שההאזנה שלנו בחדר הבקרה לא תושפע מ"דליפות" מהאולפן ( כגון דליפות של תדר נמוך והכפלות שיקשו על בקרה נכונה על ההקלטה).

קירות- כאשר בונים את קירות האולפן, או כאשר בונים בנוסף על מבנה קיים, המטרה הראשית היא להפחית את רמת ההפרעות מבחוץ (TL) העוברות דרך הקיר.
בצד שמאל נראה את רמת הTL של קירות סטנדרטיים בישראל.
התמונות הבאות מראות את רמת הפחתת הרעש של קירות בעלי מסות שונות.


טיפים לבניית והכפלת קירות:

1. אם זה אפשרי ,יש למנוע מגע ישיר בין הקירות הפנימיים לבין הקירות החיצוניים. הפרדה זו תושג באופן יעיל על ידי רווח של אוויר בין שכבות הקיר.
2. לכל צד של הקיר צריכה להיות צפיפות חומר שונה. חומרים בעלי צפיפות זהה, יאפשרו מעבר של אותם תדרים, בעוד שהשימוש בחומרים שונים  ייצור התנגדויות שונות לגלי הקול.
3. על מנת למנוע דליפות של צליל בין רווחי הקיר, יש לאטום את כל החריצים בנקודות החיבור עם חומר איטום.
רצפה- חשוב להתחשב בעת תכנון הסטודיו ברצפה ובבעיותיה. לדוגמה, בנין שנמצא ברחוב סואן, והרצפה שלו נמצאת על האדמה, יכול לסבול זעזועים בתדרים נמוכים. דוגמה נוספת יכולה להיות אולפן שממוקם בקומה שנייה. יש להניח שרעש מן הסטודיו ,יפריע לשכן מלמטה. בשני המקרים הללו בידוד הרצפה עשוי להיות הכרחי. 
שתי השיטות הנפוצות לבניית "רצפה צפה" עושות שימוש או בהרכבי נאופרן, או במעטה תחתון ערוך, כגון כיסויי רצפה מגומי.

בשתי השיטות קימת שכבה גמישה ,המונחת על היסודות הקיימים .שכבה זו ,מכוסה בשכבת דיקט בעובי של "1/2 (חצי אינץ'), מעליה  פלסטיק (לבידוד ומניעת חלחול) ומעליה שכבה חזקה של רשת חוטים, ולבסוף שכבה עליונה של בטון של "4. לסיום, רצוי לשים שטיח, או כל גימור אחר. יש לבודד את המבנה גם מהרצפה התחתונה, וגם מהחלק החיצוני או מהקיר המקיף, אחרת יעבור צליל דרך הקירות לרצפה , לשכבות הביניים ברצפה ואל החדר.
שיטה פחות יקרה לבידוד רצפה, היא להניח על השכבה הפנימית שטיח מרופד. על השטיח ניתן להניח שכבת דיקט. אסור לחבר את הדיקט אל שכבת הריפוד, אלא יש להושיב את שכבת הדיקט על גשרי מתכת דקים. על הרצפה החדשה ניתן להניח ריפוד נוסף, ולכסות זאת באמצעות שטיח או כל גימור אחר.


במה לתופים- מכיוון שתדרים נמוכים עוברים מחיצות אקוסטיות, דבר הגיוני מאליו הוא שגלי הקול של תופים יעברו בקלות מהסטודיו לחדר הבקרה. במה לתופים , מומלץ שתיבנה מקורות בגודל של "2 על "8 או לחלופין "2 על "6, גם למסגרת וגם לקורות התומכות. הקורות התומכות ,ממוקמות ברווחים של "12 עד "16 אחת מן השנייה.לכל המסגרת התומכת הזו ,מחברים שכבות דיקט על ידי דבק נגרים, וממסמרים אותן לקורות התומכות. שכבות הדיקט ,הן בעובי של "1/2 או "5/8 . את תחתית הבמה יש לרפד בחומר גמיש.
 
תקרות- תנועת רגליים או כל רעש אחר מעל הסטודיו או חדר ההפקה ,הם מקור נפוץ לדליפת רעש מבחוץ. בידוד רעש זה ניתן לעשות על ידי מספר דרכים: אם הרעש של הרגליים הוא הבעיה , ניתן לרפד בשטיח את הרצפה בקומה מעל או לבנות אותה כרצפה צפה.
כאשר לא ניתן לבודד את הקומה מעל, אפשר לבנות תקרה צפה מן התקרה הקיימת.בתמונה משמאל, ניתן לראות מתלה מתכת המאפשר חיבור של תקרה נוספת באופן גמיש אך חזק מספיק ,בכדי להחזיק תקרה נוספת.


חלונות ודלתות- דלתות וחלונות  יכולים להוות מקור פוטנציאלי לדליפת צליל, אך חשוב לשמור על קשר עין בין הסטודיו לחדר הבקרה.

בדרך כלל ,בבניית חלונות משתמשים בזכוכית בעובי של "3/8 או "3/4, ופנלים אלה מוצמדים לתוך מסגרת החלון ,בתוספת גומי או כל חומר אלסטי אוטם, כדי למנוע ממבנה זה ליצור תנודות. במקרים רבים נשתמש ב2- שכבות זכוכית מודבקות בעובי שונה.
חשוב ,שאחד הפנלים לפחות יטה בזוית של מינימום 5 מעלות ביחס לפנל השני, כדי למנוע גלים עומדים במרווח האוויר ביניהם.
בדומה לשיטת בניית הקירות על ידי שימוש בעוביים שונים, הרווחים בין פאנל הזכוכית, מפחיתים את תופעת היווצרות הויברציות. חלונות לחדרים אחרים כגון חדרי מכונות או חדרי צפייה צריכים להבנות בהתחשבות באותם שיקולים.

דלתות צריכות להיבנות על ידי שימוש בדגם "דלת-כפולה", כדי ליצור מחסום לצליל. משתמשים בטכניקה זו כדי לשמור על בידוד מקסימאלי. דלת כבדה ומלאה תבודד צליל במידה רבה יותר מאשר דלת חלולה. בכל מקרה, נוסיף גומי על משקוף הדלת ומתחתיה כדי למנוע דליפה.

חדרים - חדרים מבודדים ותאים מבודדים- מטרתם היא להפריד בין הכלים השונים והשירה בסטודיו. חדרים אלה יכולים להיבנות באופן שונה מבחינה אקוסטית, כדי ליצור סביבה יותר "חיה" או "מתה", ויכולים להשתמש בסוג האווירה הנוצרת בשביל להתאים את הצרכים האקוסטיים הנדרשים לכלי.
ניתן לתכנן את המבנים הללו, באופן שיהיו אזורים נפרדים לגמרי, אשר הגישה אליהם תהיה דרך הסטודיו הראשי באמצעות דלתות רגילות או דלתות הזזה מזכוכית.
במחיצות ניידות, משתמשים בדרך כלל בסטודיו בכדי לספק בידוד מיידי כאשר נגנים נמצאים באותו החדר. מחיצות אלה מספקות בידוד מועט אך הן גמישות וניתנות להזזה לפי רצון טכנאי ההקלטה. ניתן להגיע לרמה נאותה של בידוד על ידי השמת מחיצות משני צדי הנגן, ומיקום המיקרופון באזור התחום בין המחיצות. כמו כן ניתן להשתמש בשמיכות עבות כדי לשפר הפרדה בין כלים (למשל לכסות פסנתר בחדר שמקליטים בו גם תופים).

 

ספיגה Absorption

שיטה אחרת לשנות את גוון הצליל בתוך שטח אקוסטי מערבת סוגים שונים של חומרים על מנת לבלום תדרים לא רצויים בחלל. ספיגה שהיא ההפך מהחזר, מתרחשת כאשר צליל פוגע בחומר מסוים ולא כל האנרגיה מוחזרת לחדר אלא חלק ממנה. את רמת הספיגה של חומר אנו בודקים לפי תדר, כל חומר יבלום בתדרים שונים באופן שונה.

הטבלאות שלפנינו מראות כיצד חומרים שונים בולמים תדרים באופן שונה. ככל שערך המספר יותר גבוה כך אחוז הבלימה עולה בהתאם, כאשר ערך הקרוב ל1- מעיד על בלימה טובה.ניתן לראות שמאוד קשה לספוג תדרים נמוכים ביעילות.

 

ספיגה של תדר גבוה

בלימה של תדרים גבוהים מושגת דרך השימוש בחומרים מחלחלים וצפופים כגון בד, פיברגלס, שטיחים עבים וספוגים. חומרים אלה מסוגלים להיות בעלי רמת ספיגה גבוהה בתדר הגבוה, וכך מאפשרים בקרה על רמת ההחזרים בחדר בהתאמה לתדר.
באופן זה ניתן לבקר את רמת התדר הגבוה בחדר הבקרה, חדר הסטודיו, וחדרי האולפן השונים.


ספיגת תדר נמוך

חומרים שסופגים תדרים גבוהים לא מספקים תוצאה טובה בתדר נמוך, ולהפך. זאת בשל העובדה שתדר נמוך נבלם על ידי חומרים שאורך הגל של התדר הנמוך מסוגל לעורר תנועה בחומר באופן מיטבי. באופן זה האנרגיה של התדר הנמוך נבלמת. לשם כך ישנם התקנים הנקראים: מלכודות בסים.

ישנן מספר טכניקות לבניית מלכודות בסים המשמשות במקרים שונים. ישנן כאלה שיש לתכננם בשלב הקמת האולפן, וישנן כאלה שאנו נשתמש בהן לאחר שהאולפן כבר עובד.

הדהוד

קריטריון נוסף לתכנון הסטודיו הוא הצורך באווירה שתינתן על ידי הדהוד בחדר. הדהוד הוא למעשה ההתמדה של האות בתוך המרחב האקוסטי לאחר הפסקתו של האות המקורי. הימצאותם של החזרים אלה בחלל נותנים למוחו של המאזין מידע על צורתו, צפיפותו, ואופיו של המרחב. הדהוד גם מוסיף לעומק ולחום המתקבלים בהקלטה, אלה משחקים תפקיד חשוב בהבנה של מה שאנו שומעים.
הדהוד מאופיין על ידי דעיכה הדרגתית במשרעת (עוצמת ההדהוד). גוון הצליל של התהודה נבדל מזה של הצליל הישיר בכך שבהדהוד ישנה הפחתה של תדרים גבוהים תוך כדי הדגשה של תדרים נמוכים (DAMP).
משך הזמן בו צליל המכיל הן צליל ישיר, החזרים מוקדמים, והן הדהוד עד לדעיכה של60dB מהצליל המקורי, נקרא "זמן דעיכה  - Decay time" או לחלופין "זמן תהודה – Reverberation time". המשטחים האקוסטיים בחלל מסוים (משטח סופג או משטח מחזיר) יקבעו את זמן התהודה של החלל וכן את גוון התהודה.
האוזן שומעת את הצליל הישיר בעצמה גבוהה יותר מזו של הצליל העקיף ככל שהמאזין מתקרב יותר אל מקור הצליל. לעומת זאת, עוצמת הצליל של ההדהוד נשארת זהה, מכיוון שהיא מפעפעת בתוך החדר.
ההבדלים בין עוצמת הצליל הישיר לבין עוצמת הצליל המוחזר, כפי שהאוזן תופשת אותם, מאפשרת למאזין לקבוע את המרחק בינו לבין מקור הצליל.
 
ככל שמשטחי החדר יכילו חומרים סופגים צליל, כך זמן ההדהוד יתקצר. לדוגמה: אולם קונצרטים עם יעילות ספיגה נמוכה יחסית, יצור זמן הדהוד ארוך לעומת סטודיו קטן בעל כמות גדולה של חומרים בולמים צליל.
ניתן לתכנן סטודיו בו אזורים שונים בחדר יהדהדו בזמנים שונים. צד אחד של הסטודיו יהיה מלא בחומרים בולמים, בעוד צד שני של הסטודיו יכיל משטחים מחזירים. בחלק המהדהד משתמשים כאשר רוצים "להחיות" צליל במקרים של הקלטות של כלי מיתר למשל. בחדר ה"יבש" של החדר יקליטו כאשר ירצו שבעיקר אות ישיר מכלי הנגינה ייקלט על ידי המיקרופון לדוגמא בשירה.

איזון תדרים


בחדר ,המתוכנן היטב ,אנו מנסים להגיע למצב של איזון תדרים. איזון תדרים ,משמעותו היא שהיענות החדר לתדרים שונים היא פחות או יותר זהה, וכך החדר לא יוסיף צבע משלו לגוון הצליל.
הדרך הפשוטה ביותר לשלוט במאפייני הגוון של הסביבה האקוסטית היא להשתמש בחומרים בעלי גוונים שונים ,בכדי לשלוט ולאזן את האופן בו גלי קול יוחזרו בחדר.

החזרים- Reflections

תופעת ההחזרים כבר הוזכרה בפרק מבוא לצליל. ידוע כי הקול חוזר בדיוק באותו כיוון שבו הוא פוגע במשטח, ומכאן הבעיה בפינות של החדר ובמפגשים בין הקירות לרצפה ולתקרה.
הבעיה העיקרית היא במבנים ,שבהם ישנם קירות הנמצאים זה מול זה. במבנים בהם ישנם קירות מקבילים מתרחשת תופעה הנקראת גלים עומדים (Standing Waves ).

גלים עומדים ,מתרחשים כאשר קול מוחזר ממשטחים מקבילים וחוזר באותה דרך בה הגיע. כאשר הגל חוזר באותה דרך בה הגיע נוצרת תופעה של הגברה או הפחתה במשרעת הגל בנקודות שונות בחדר. הגבר או ירידה זו במשרעת נוצרים כתוצאה מהביטולים או הגברים ,אשר משולבים יחדיו בצורת הגל כפי שהיא מתקבלת אצל המאזין. התדרים שיוצרים גלים עומדים נקבעים על ידי המרחק בין הקירות ואורך הגל של האות.
בחדרים בעלי קירות מקבילים ניתן לראות שבתחומי התדר בהם ישנם גלים עומדים ישנה עלייה משמעותית בעצמה של תדרים מסוימים. תדר של גל עומד ,יגרור אחריו גם גלים עומדים נוספים שהם מכפלות של התדר העומד. כן, גם לחדר ישנה תדירות בסיסית והרמוניות. תופעה זו לא מתרחשת רק בין קירות, אלא בין כל משטח מקביל בסביבה האקוסטית. בין רצפה לתקרה ובין קירות מקבילים, ובין משטחים מחזירים המקבילים זה לזה (למשל ארון קיר גדול).

קירות לא מקבילים, לעומת זאת אינם מונעים גלים עומדים בתדרים נמוכים. פתרון טוב יותר הוא להשתמש במלכודות בסים ,המכוונים לתגובת תדר התהודה של הגל העומד, בהתאם לממדי החדר.
לממדי חדר שונים יש כמובן השפעה ישירה על תדרי הגלים העומדים המתקבלים. אם שני ממדים של החדר או יותר הם זהים (אורך, גובה ,רוחב) , עוצמת התדרים העומדים (כולל ההרמוניות) יוגדלו באופן משמעותי. במקרה של חדר בו אין הקבלה בין ממדי החדר, רמת עוצמת הגלים העומדים תתחלק בספקטרום התדרים, וכך איזון התדרים בחדר יהיה טוב יותר. הדרך היעילה ביותר להימנע מגלים עומדים ,היא לבנות קירות, מחיצות ותקרות שאינן מקבילות זו לזו.

במידה והחדר הוא בעל זוויות ישרות, ניתן ליצור פיזור טוב יותר של תדרים במרחב על ידי שימוש במפזרי צליל-Diffusers . את אלה מצמידים לקירות או לתקרה.
מפזרים אלה מחזירים את גלי הקול חזרה בזוויות שונות אשר משנות את זווית הפגיעה המקורית, וכך שוברות את האנרגיה הבונה של הגלים העומדים, וכן את האנרגיה ההורסת של הגלים שהיו מתבטלים עקב היפוך פאזה. בנוסף לכך, מפזרי הצליל מונעים תופעה של Flutter echo.

החזר שטוח (Flutter echo). מדובר במצב ,המתרחש כאשר מחיצות מקבילות נמצאות במרחק קרוב למאזין. במצב זה עשוי המאזין לחוש בכל מיני החזרים מוקדמים בחלל.
בכדי לבדוק נושא זה אפשר למחוא כף בחוזקה בחדר ולשמוע את ה-flutter echo.  אקו שטוח ,נותן לחדרים קטנים תחושה של סאונד חלול, אשר משפיע על מאפייני החדר וגם על תגובת התדר.
חדר גדול לעומת זאת, המכיל החזר המושהה ביותר מ- 50 אלפיות השנייה הוא בעל החזרים מספיק רחוקים ונפרדים בזמן, אשר גורמים להחזרים החבויים להתמזג באופן ברור בצליל הישיר.

בקרת רעש

ברור שבזמן הקלטה רעשים בחדר עלולים להיקלט על ידי המיקרופונים ולהפריע. רבים מאיתנו לא מודעים לכך שגם בזמן המיקס חשוב להקפיד על שקט מוחלט מהציוד בחדר. בחדר שבו אין ציוד מרעיש שמים לב לפרטים רבים במיקס וכתוצאה מכך מתקבל מיקס מדויק יותר. מקורות הרעש העיקריים באולפן הם מערכות מיזוג אוויר והציוד שבו אנו משתמשים ובראשו המחשב.
לגבי מזגנים, באולפנים מקצועיים משתמשים במזגנים מיני מרכזיים או מרכזיים גדולים במיוחד (מהם נדרשת עבודה בעצמה יותר נמוכה כדי לקרר את החלל). במזגן כזה יש תעלה שמוליכה את האוויר מיחידת המיזוג ועד לפתחים בקירות. לאורך התעלה אפשר לשים סופגים אקוסטיים שיבלמו את רעש הרוח. באולפן הביתי האפשרות הקלה תהיה פשוט לכבות את המזגן בזמן הקלטה או מיקס, אבל אפשר גם לארגן בעזרת לוח עץ וספוג מעין "מכסה" לפתח המזגן, שיאפשר זרימה של אוויר אבל יקטין את יציאת הרעש.

לגבי המחשב יש אופציות רבות להשקטת מחשב. במידה וזה אפשרי נעדיף להוציא את המחשב לגמרי מהחדר. אפשר לרכוש מאריכים מוגברים לכל סוגי הכבלים
(USB, FireWire, מסך) ויש גם צורב DVD חיצוני שאפשר להניח על השולחן ואז לא צריך כלל לגשת למחשב.
אפשרות נוספת היא בניית ארון אטום למחשב. במקרה זה חשוב רק שתהיה תעלת אוויר מהמזגן לארון כדי שהמחשב לא יתחמם. האפשרות הזולה יותר היא פשוט לדאוג שהמחשב ירעיש כמה שפחות על ידי שילוב של ספק כח שקט, מאוורר שקט במיוחד למעבד, קירור פסיבי (ללא מאוורר) ללוח האם ולכרטיס מסך, הצפה של הכוננים הקשיחים על גומיות ומאווררים גדולים במיוחד למארז (מאווררים גדולים יכולים להסתובב יותר לאט ולעשות פחות רעש).

רוצים לדעת עוד על הקמת אולפן והקלטות? צרו קשר באמצעות האתר או בטלפון : 1-700-500-881 וצוות יועצי הלימודים של מכללת BPM ישמחו לענות לכם על כל שאלה ולתת לך את המידע הדרוש


:
:
:
:
...Loading...


בחר סוג חיפושselect
בחר קטגוריהselect
בחר תת קטגוריהselect